<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ד—רמ"ו</h1>
<h2>דף פ.</h2>
האוכל (ויקרא י"א ל"ד), משמע האוכל המיוחד פרט לאוכלי בהמה, אשר יאכל פרט לאוכל סרוח, אוכל יטמא מלמד שמקבל טומאה בכל שהו, יכול יטמא אף לאחרים בכל שהו ת"ל אשר יאכל (תו"כ פ"ט) אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת. מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור (תו"כ שם).
<h2>דף פ:</h2>
מותר לאכול חולין טמאים ולשתות משקין טמאין שהרי נאמר בתורה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מכלל שהחולין מותרין שהרי אינו מדבר אלא בבשר קדשים אם כן למה שנינו בפ"ב דטהרות (מ"ג) הראשון שבחולין טמא ומטמא והשני פוסל ולא מטמא לא שיהא השני אסור באכילה אלא למנות ממנו לתרומה ולקדש כמו שאומר שם שאם נגע שני של חולין בתרומה פוסלה ועשה אותה שלישי וכן אם נגע באוכלין של קדש טמאן (ע"פ רמב"ם טומאת אוכלין פט"ז ה"ח) שהשלישי עושה רביעי בקדש, רבי יהושע אומר (מ"ב) האוכל אוכל ראשון ואוכל שני נעשה גופו שני לקדש ואם נגע בתרומה פסלה, האוכל אוכל שלישי נעשת גופו שני לקדש ולא לתרומה ובאיזה חולין אתה מוצא שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש. עוד שנינו שם בפ"ב דטהרות (מ"ו) השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה, השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש. פירש ר"ת (יומא פ' ב' תד"ה וחצי) כי שתי גזירות היו בפסול התרומה כי מתחילה היו אומרים כמו (כן) שמותר לטמא תרומה במיעיו כמו כן בחוץ ולא היו יודעין שבמעיו טומאה בלועה היא וגזרו על האוכל שתי ביצים שיהא נפסל גופו מלאכול בתרומה וזהו שאומר בתלמוד בפרק אף על פי (כתובות ס"ד ב') על ככר שיש מהן שלש בקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגוויה שהן שני ביצים ובדין הוא שדי בכביצה אלא שגזרו כן מפני שכשאוכלה נשאר ממנה בין השינים ובין החניכים ואיידי דאפקוה מכביצה אוקמוה אשני ביצים וגם הקלו שיהו שוחקות כדאמרינן בעירובין (פ"ג א') אבל משקה הנכנס כולו לתוך מעיו לא בעינן כי אם רביעית לפסול הגוויה, ואחרי כן גזרו בי"ח דבר על פסול מגע שבפה שלשם די בכביצה.
